52 |
53 | ^סוכה ורבי יהודה מכשיר. בגמרא מפרש פלוגתייהו: ושאינה
54 | גבוהה עשרה. בגמרא מפרש טעמא: שלש דפנות.
55 | נמי בגמרא יליף להו: ושחמתה מרובה מצלתה. המועט בטל
56 | ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה: גמ' מבוי
57 | שהוא גבוה. מבוי שהוא סתום משלש
58 | צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים
59 | וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות
60 | לרשות הרבים הרי הוא רשות היחיד
61 | לבני חצירות, ואסרו חכמים להוציא
62 | מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב,
63 | שהחצירות כל אחת רשות לעצמה
64 | והמבוי רשות לכולן, והצריכו בו שיתוף
65 | להשתתף כל החצירות בפת או ביין
66 | ולהניח השיתוף באחת מן החצירות,
67 | ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב
68 | הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו
69 | היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים,
70 | או לחי זקוף או קורה מכותל לכותל,
71 | ואם גבוה הקורה מעשרים אמה:
72 | ימעט. ישפיל: אינו צריך. והתם
73 | מפרש טעמא: סוכה מדאורייתא.
74 | דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא
75 | וקודם שנשנית המשנה נאמרה
76 | שיעורה מסיני: תני פסולה. שייך
77 | למיתני בה לשון פסול, כלומר לא
78 | נעשית כתורה וכהלכה: מבוי.
79 | דכוליה מדרבנן, דמדאורייתא סגי ליה
80 | בשלש מחיצות, ואינו צריך לקורה זו
81 | אלא מדרבנן: תני תקנתא. דלא
82 | שייך למתני בה לשון פסול, דמאן
83 | פסלה קודם שנשנית משנה זו, הרי
84 | היא תחלת הוראתו ומצותו: ואיבעית
85 | אימא בדאורייתא נמי. שייך למימר
86 | תקנתא: סוכה דנפישי מילתה. ואין
87 | דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות
88 | הלשון לכל תקנה ותקנה, כגון בגבוהה
89 | ימעט, וכשאינה גבוהה יגביה, ושאין
90 | לה שלש דפנות יעשה לה, ושחמתה
91 | מרובה יוסיף סכך, הלכך פסיק ותני
92 | פסולה דמצי למיכללינהו לכולהו בהך
93 | פסולה, דקיימא לן (פסחים דף ג:) ישנה
94 | אדם לתלמידו דרך קצרה: מבוי לא
95 | נפיש מיליה. באותה משנה: למען
96 | ידעו. עשה סוכה שישיבתה ניכרת
97 | לך, דכתיב ידעו כי בסוכות הושבתי
98 | צויתי לישב, הכי דריש ליה, ואע"ג דאין
99 | יוצא מידי פשוטו דהיקף ענני כבוד,
100 | מיהו דרשינן ליה לדרשה: דלא שלטא
101 | בה עינא. שאינו רואה את הסכך,
102 | וסוכה היינו סכך כשמה: וסוכה
103 | תהיה לצל. משמע אין סכך אלא
104 | העשוי לצל: אלא בצל דפנות. שהצללין
105 | מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות
106 | ואין צריך סכך, ולקמן מוקי פלוגתייהו
107 | לר' זירא בשאין בה אלא ארבע על
108 | ארבע, דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא
109 | ליכא צל סכך אלא צל של דפנות:
110 | עשתרות קרנים. שני הרים גדולים והשפלה ביניהם, ומתוך גובה
111 | ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה: דל דפנות ליכא צל סוכה.
112 | שחמה באה מתחתי', נמצא שמה בטל: שבעת ימים. סוכה של
113 | שבעה ותו לא, דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות: למעלה מעשרים.
114 | צריך לעשות יסודותיה ומחיצותיה קבועין שלא תפול: עד עשרים
115 | אמה דאדם עושה כו'. שפיר דמי דודאי יש בכלל קבע עראי
116 | והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם
117 | שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי:
118 |
119 |
120 |
סוכה
121 | שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה
122 | פסולה ורבי יהודה מכשיר, ושאינה גבוהה
123 | עשרה טפחים ושאין לה שלש דפנות
124 | ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה: גמ' תנן
125 | התם מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה
126 | ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך, מאי שנא
127 | גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי
128 | דתני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה
129 | מבוי דרבנן תני תקנתא, ואיבעית אימא
130 | בדאורייתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה
131 | דנפישין מיליה פסיק ותני פסולה מבוי
132 | דלא נפיש מיליה תני תקנתא. מנה"מ, ד אמר
133 | רבה דאמר קרא לְמַעֲן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי
134 | בַּסוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׁרָאֵל עד עשרים
135 | אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה
136 | מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה
137 | משום דלא שלטא בה עינא; רבי זירא אמר
138 | מהכא וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחוֹרֵב עד
139 | עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה
140 | מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה
141 | אלא בצל דפנות; א"ל אביי אלא מעתה
142 | העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי
143 | דלא הוי סוכה א"ל התם דל עשתרות קרנים
144 | איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל
145 | סוכה; ורבא אמר מהכא בַּסוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ
146 | שִׁבְעַת יָמִים אמרה תורה כל שבעת הימים
147 | צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד
148 | עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי
149 | למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה
150 | דירתו דירת עראי אלא דירת קבע; א"ל אביי
151 | אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך
152 | על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה א"ל הכי
153 | קאמינא לך עד כ' אמה דאדם עושה דירתו
154 | דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק
155 | למעלה מכ' אמה דאדם עושה דירתו דירת
156 | קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק.
157 |
158 |
159 | @1סוכה. מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי
160 | דתני תקנתא.@2 והא דלא פריך מאי שנא גבי הדס דתני
161 | פסולה ותקנתא, דתנן בפרק לולב הגזול (לקמן דף לב:) או שהיו
162 | ענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר, דלא פריך אלא מסוכה
163 | ומבוי שדינם שוה לענין גבוה ושינה
164 | לשון משנתו, ועוד דגבי הדס אצטריך
165 | למיתני תקנתא, דס"ד אמינא כיון
166 | דגדולו בפסול תו לית ליה תקנתא:@3
167 | @1דאורייתא תני פסולה.@2 דאי
168 | הוה תני ימעט
169 | חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט
170 | לכתחילה ודיעבד כשרה, ודקדק בלשונו
171 | דלמא אתי לידי איסורא דאורייתא
172 | ותני פסולה אע"ג דלא הוי לישנא
173 | מעליא כמו ימעט, אבל במבוי דרבנן
174 | לא חייש ותנא ימעט שהוא לישנא
175 | מעליא כדאשכחן בריש פסחים (דף ג.)
176 | שעקם הכתוב כמה אותיות שלא
177 | להוציא דבר מגונה מפיו, ובקונטרס
178 | לא פירש כן אי נמי יש לומר דלשון
179 | ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא
180 | ופסולה משמע דאורייתא ובפרק במה
181 | מדליקין (שבת דף כב.) דאמרינן נר
182 | חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה
183 | פסולה כסוכה וכמבוי אגב דתנן כסוכה
184 | נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א"נ
185 | אי הוה תני ימעט הוה משמע כמות
186 | שהיתה מדלקת ישפילנה, וזה אינו למאן
187 | דאמר הדלקה עושה מצוה, ואפי' למ"ד
188 | הנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה
189 | אומר לצורכו הוא מדליקה, כדאמרינן
190 | גבי הדליקה בפנים והניחה בחוץ:@3
191 | @1אמר רבה אמר קרא למען ידעו
192 | כו'.@2 קצת קשה ללישנא קמא
193 | דבריש עירובין (דף ג.) גבי מקצת
194 | סוכה בתוך עשרים דאמר רבה הסוכה
195 | פסולה, הא שלטה בה עינא כיון דאין
196 | חללה עשרים, ורבה גרס התם כי
197 | הכא דהא רבא פליג התם ואמר זה
198 | וזה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן,
199 | ויש לומר דהא מפרש התם טעמא
200 | משום דסוכה דביחיד קא הוי' לא קא
201 | מדכר וזימנין דמישתקיל מלתחת
202 | עובי הסכך הנכנס לתוך עשרים
203 | וקיימא כולה למעלה מעשרים, ורבינא
204 | נמי דמשני סוכה דאורייתא אחמירו
205 | בה רבנן מ"מ משמע דמדאורייתא
206 | כשרה:@3 @1כי עביד ליה דירת קבע
207 | שפיר דמי.@2 דאע"ג דיש לפרש קרא
208 | בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה
209 | למעוטי קבע, משמע ליה קרא דאתא
210 | לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה כלו'
211 | בסוכה שאפשר לעשות עראי, וא"ת
212 | וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה
213 | לעשותה עראי ואע"פ שעושה אותה
214 | קבע א"כ אמאי אמר (תענית דף ב.)
215 | גשמים סימן קללה בחג, והלא יכול
216 | לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה, ואפילו תימצי
217 | לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין
218 | (דף יד.) גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי
219 | מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת
220 | ביתי וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של
221 | כל ימות השנה, מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא למימר
222 | שהגשמים סימן קללה וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו
223 | קבע מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה
224 | עד דעביד לה עראי, ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש מדכתי'
225 | וסוכה תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה, אלא ודאי משום דבעינן
226 | סככה עראי וא"כ הוה ליה קבע:@3
227 |
228 |